תרומה הולכת ופוחתת הנתונים על השירות של בוגרי המכינות מכיל מראש "מוקש" שפוגע במוטיווציה של

Transcription

1 50 מערכות 457 תרומה הולכת ופוחתת מחקר המשך על המכינות הקדם צבאיות חושף תמונה מדאיגה: למרות גידול במספר החניכים ובמספר המכינות תרומתן לצה"ל נמצאת במגמת ירידה: פחות בוגרים הולכים לפיקוד זוטר, לקצונה ולשירות קבע. רק בחלק מהמכינות נרשם שיפור בפרמטרים האלה מבוא בסוף 2013 פירסם אכ"א נתונים על התייצבות הצעירים לשירות צבאי. מהנתונים האלה עלה שיש משבר מוטיווציה בקרב בני הנוער. 1 המגמה המסתמנת של שיעורי התייצבות הולכים וקטנים, במיוחד ליחידות הקרביות - למרות 2 ניסיונות שונים בצה"ל לבלום את המגמה הזאת - צריכה לעורר דאגה. אחד הכלים להגברת המוטיווציה של בני הנוער לעשות שירות משמעותי בצה"ל - ביחידות לוחמות, במסלולי פיקוד ובקבע - הוא פרויקט המכינות הקדם צבאיות. מחקר שפירסמתי על תרומת המכינות האלה בשנים העלה ששיעור בוגריהן שהלכו לשירות צבאי משמעותי במסלול הפיקודי של היחידות הלוחמות היה נמוך למדי. 3 מטרת המחקר הזה היא לברר אם תוצאות המחקר הקודם היו אקראיות, או שמא המכינות הקדם צבאיות אכן ממלאות רק באופן חלקי את ייעודן: להפנות את בוגריהן לשירות משמעותי בצה"ל. מחקר ההמשך מתמקד בשנים שנים שהתאפיינו בתהליכים סוציו פוליטיים לא פשוטים - במיוחד לציבור הדתי לאומי: הנסיגה מרצועת עזה )"ההתנתקות"( וסוגיית "השילוב הראוי" של הנשים בצה"ל. ממחקר ההמשך עולה שהמגמה שהצטיירה במחקר הראשון לא השתנתה: יש ירידה בנכונות של בני הציונות הדתית ללכת לשירות צבאי משמעותי - ובמיוחד לתפקידי פיקוד. יש לציין שהמגמה הזאת לא נעלמה מעיניהם של הרבנים העומדים בראש המכינות הקדם 4 צבאיות, והם עצמם התריעו עליה - באיחור רב. הנתונים על השירות של בוגרי המכינות במחקר הקודם הודגש שמסלול המכינות מכיל מראש "מוקש" שפוגע במוטיווציה של בוגריו לעשות שירות משמעותי: העובדה שהם מתגייסים באיחור של שנה עד שנה וחצי. כתוצאה מכך הם נמצאים עדיין בשירות בשעה שחבריהם, שלא הלכו למכינה או לשנת שירות, משתחררים ועושים את הטיול הגדול שאחרי הצבא או מתחילים ללמוד ולעבוד. מציאות כזאת אינה מעודדת - בלשון המעטה - לתרום עוד באמצעות הליכה לקצונה ולשירות קבע 5 ארוך. מטבלאות 3 2, 1, ו 4 ניתן ללמוד על תרומתם הממוצעת של בוגרי המכינות לצה"ל לעומת התרומה הממוצעת של כלל המועמדים לשירות ביטחון )מלש"בים(. בטבלה 1 ניתן לראות שבוגרי שנת השירות הם המובילים - באופן משמעותי - בקב"א לקצונה כמו גם ביציאה לקצונה. זה ממצא מפתיע, אך עקבי מאוד לאורך כל שנות המדגם. מטבלה 2 עולה שבשיעור ההולכים לשירות קרבי מובילות המכינות הקדם צבאיות - אם כי בפערים משתנים. כמו כן ניכר שבקרב בוגרי המכינות יש יציבות רבה יותר בשיעור ההתגייסות למערך הלחימה. מטבלה 3 עולה שהשיעור הגבוה ביותר של חניכים של מכינת בני דוד מעלי בשער שכם בוגרי המכינה, שבראשה עומד הרב אלי סדן, הם המובילים בתרומתם לצה"ל

2 51 תורמה הולכת ופוחתת ד"ר נעמי אבנשפנגר מומחית ליחסי צבא וחברה ויועצת ארגונית היוצאים לפיקוד זוטר הוא מקרב בוגרי המכינות, אם כי בפער לא משמעותי בהשוואה לבוגרי שנת שירות. בולטת העובדה שיש מגמת ירידה בשיעור ההולכים לפיקוד זוטר בקרב בוגרי המכינות הקדם צבאיות. בטבלאות 3 ו 4 נבחנת תרומתן לצה"ל של שלוש האוכלוסיות הנסקרות במאמר הזה: בוגרי המכינות הקדם צבאיות, בוגרי שנת שירות וכלל המתגייסים לצה"ל. מהטבלאות האלה עולה שיש מגמה של ירידה משמעותית בשיעור היוצאים לפיקוד זוטר ולקצונה בקרב בוגרי המכינות: ב 2001 יצאו לפיקוד זוטר 40.9%, ולקצונה %; ב 2002 יצאו לפיקוד זוטר 46.5%, ולקצונה %; ב 2003 יצאו לפיקוד זוטר 46%, ולקצונה - 23%; ב 2004 יצאו לפיקוד 6 זוטר,49% ולקצונה % במדגם הנוכחי ניכרת ירידה של ממש: ב 2005 יצאו לפיקוד זוטר 39% מבוגרי המכינות, ולקצונה הלכו 17% מהם; ב 2006 יצאו לפיקוד זוטר 37%, ולקצונה - 18%; ב 2007 יצאו לפיקוד זוטר 35%, ולקצונה - 16%; ב 2008 יצאו לפיקוד זוטר 36%, ולקצונה - 15% בלבד. אף שבוגרי המכינות הקדם צבאיות מובילים בקטיגוריה של הליכה לפיקוד זוטר, הרי הנתונים כשלעצמם מאכזבים למדי: בשנים הלכו למסלול הפיקוד הזוטר פחות מ 40% מבוגרי המכינות. במדגם הקודם, שהציג את הנתונים מהשנים , עמד שיעור היוצאים לפיקוד זוטר מקרב בוגרי המכינות על יותר מ 40%, והמגמה הייתה של גידול משנה לשנה - עד כי ב 2004 הלכו כ 49% מבוגרי המכינות לפיקוד זוטר. במדגם הנוכחי, לעומת זאת, עומד השיעור המרבי של ההולכים לפיקוד זוטר מקרב בוגרי המכינות על 39% )ב 2005 (. בשנים שלאחר מכן יש פחות מכך. בשיעורי ההליכה לקצונה יש מהפך: בוגרי שנת שירות הם המובילים, אם כי לאורך שנות המדגם ניכרת מגמה של ירידה בשיעורי היוצאים לקצונה גם בקרב בוגרי שנת שירות וגם בקרב בוגרי המכינות. שיעור היוצאים לקצונה מקרב בוגרי המכינות הוא מאכזב, וניתן היה לצפות לשיעורים גבוהים הרבה יותר מבני נוער בעלי קב"א כל כך איכותי שמקבלים במשך כשנה עד שנה וחצי "זריקת מוטיווציה" מרוכזת. מדובר בנתון משמעותי יש ירידה בנכונות של בני הציונות הדתית ללכת לשירות צבאי משמעותי - ובמיוחד לתפקידי פיקוד - במיוחד על רקע הגידול במספר ההולכים למכינות הקדם צבאיות. במכינות הדתיות היה גידול של 384 חניכים, ואף נוספו 3 מכינות בשנים לעומת השנים , ואילו במכינות הכלליות היו בסך הכול גידול של 295 חניכים ותוספת של 7 מכינות. במילים אחרות: שני הסקטורים, הדתי והחילוני, מצליחים לגייס יותר חניכים למכינות, אך ההצלחה הזאת אינה מתורגמת לתרומה משמעותית יותר לצה"ל במערך הפיקוד, הקצונה והקבע. לכן עולה השאלה האם התמורה שמקבל צה"ל בשיעור היוצאים לקצונה ובשיעור הממשיכים בשירות קבע מצדיקה את קיום המכינות. בטבלה 5 מוצגים מספרי התלמידים במכינות בשנים בטבלה 6 מוצגים ההישגים של כל אחת מהמכינות בשנים , דהיינו שיעור הבוגרים של כל מכינה שהשתלבו במערך 7 הלחימה, בפיקוד הזוטר ובתפקידי הקצונה. מעיון בטבלה עולה שרק ב 3 מכינות הולכים 90% מהבוגרים - ואף יותר - לשירות קרבי. אין להסתפק בהנחת העבודה כי אלה שלא הולכים למסלול קרבי עושים זאת רק בגלל בעיות פרופיל או מסיבות אידיאולוגיות. אם המגמה הזאת רווחת על פני שמונה שנתונים, יש לדרוש לכל הפחות בדק בית דחוף. בחינת המצב בכמה מכינות דתיות בראש מכינת בית יתיר עומד הרב משה הגר, היו"ר של ועד ראשי המכינות הקדם צבאיות )יחד עם דני זמיר(. מטבלה 6 ומטבלה 5 אנו למדים שב 2005 הלכו לקצונה רק 27% מתוך 49 חניכי המכינה, ואילו ב 2008 הלכו לקצונה רק 14% מתוך 36 החניכים. נוסף על הירידה בשיעורי ההליכה לקצונה אנו רואים גם ירידה משמעותית במספר החניכים במכינה: 162 בשנים לעומת 231 בשנים שתי המכינות הדתיות המובילות מבחינה מספרית הן עצמונה ובני דוד בעלי. בתקופה הנסקרת למדו בעצמונה 478 תלמידים ובעלי הפער בין שיעור ההולכים למערך הלוחם, לבין שיעור הממשיכים לפיקוד זוטר, לקצונה ולקבע הוא גדול מאוד וצריך להדאיג את כל העושים במלאכה. האם ראשי המכינות מוכנים להסתפק בשיעורים כל כך נמוכים של בוגרים שהולכים לקצונה? התהליך החינוכי הערכי, שנדמה כי ראשי המכינות הדתיות מעבירים לחניכיהם, אינו מצליח להיות מתורגם הלכה למעשה להליכה באחוזים הראויים לפיקוד הזוטר, לקצונה ולקבע הנתונים הכמותיים ממחישים עוד יותר את הירידה בתרומת המכינות הדתיות לצבא. למשל, בשנים הלכו למערך הלוחם 397 מבוגרי מכינת בני דוד בעלי )לעומת 382 בשנים (. לפיקוד הזוטר הלכו 240 בוגרים )לעומת 262 בשנים ( ולקצונה הלכו 126 מהבוגרים )לעומת 162 בשנים (. ממכינת עצמונה יצאו למערך הלוחם בשנים בוגרים )לעומת 376 בשנים (, לפיקוד הזוטר יצאו 213 בוגרים )לעומת 252 בשנים (, ולקצונה יצאו 115 מהבוגרים )לעומת 129 בשנים.) ממכינת בית יתיר הלכו למערך הלוחם בשנים בוגרים )לעומת 190 בשנים (, לפיקוד הזוטר הלכו 59 בוגרים )לעומת 102 בשנים (, ולקצונה יצאו רק 25 בוגרים )לעומת 34 בשנים )2001 בחינת המצב בכמה מכינות חילוניות בתרומת המכינות החילוניות הייתה התקדמות מסוימת. יש מכינות שבהן נרשם גידול משמעותי במספר הבוגרים שהלכו למערך הלוחם - כולל תפקידי פיקוד וקצונה - ולעומת זאת יש אחרות שבהן נרשמה ירידה של ממש בתרומת בוגריהן לצה"ל, וזאת לאחר שעוד קודם לכן תרומתן הייתה דלה. תרומתן הכוללת של המכינות החילוניות

3 52 מערכות 457 לצה"ל קטנה יותר מתרומתן של המכינות הדתיות - בראש ובראשונה משום שמספר חניכיהן )הבנים( קטן באופן משמעותי ממספר החניכים במכינות הדתיות. אך אם בוחנים את המכינות באופן פרטני, רואים שכמה מהן הצליחו לטעת מוטיווציה חזקה בקרב בוגריהן, ואלה הלכו בשיעורים גבוהים לשירות משמעותי בצה"ל - בהשוואה למחקר הקודם.) ( במכינת רבין, שבראשה עומד דני זמיר, היו"ר של ועדת המכינות הקדם צבאיות )יחד עם הרב משה הגר(, התחוללה תפנית בשנים לעומת המכינה הזאת הצליחה גם להגדיל את מספר הבנים המצטרפים אליה וגם להגדיל את שיעור הבוגרים הפונים למסלולי לחימה, פיקוד זוטר וקצונה. שנת השיא הייתה 2007 שבה 92% מהחניכים הלכו למערך הלוחם. עם זאת רק 31% מהם הלכו לקצונה. צריך גם לזכור שהמספרים שבהם מדובר הם קטנים, יחסית: ב 2007 היו במכינה 25 חניכים בלבד. מכינת עין פרת בראשות ארז אשל גם הצליחה להגדיל את מספר חניכיה וגם הגיעה להישג ב 2005, אז 100% מבוגריה הלכו למערך הלוחם. עם זאת יש לזכור שהשיעור הזה היה מתוך 21 חניכים בלבד. תרומת השיא של המכינה הזאת לקצונה הייתה ב 2006 : 46% מבוגריה הלכו למסלול הזה - אם כי מתוך 14 חניכים בלבד. דוגמה נוספת: מכינת בית ישראל בראשות אל"ם הושע פרידמן. גם גייסה מעט מאוד חניכים בשנים ) בלבד( וגם שיעור נמוך מאוד מהם הלך ליחידות קרביות, ועוד פחות מכך לקצונה. ההישגים החלשים האלה הם המשך להישגים החלשים שהיו לה בשנים המכינה הזאת היא היחידה שקמה ביוזמת הממסד, והיא המכינה החילונית הוותיקה ביותר. לאור הישגיה הדלים אין ספק שיש צורך לעשות בה בדק בית רציני. בכל המכינות חוזרת על עצמה אותה המגמה: שיעור הבוגרים שהולכים לפיקוד הזוטר קטן בעשרות אחוזים משיעור הבוגרים שהולכים למסלולים הקרביים, ואילו שיעור ההולכים לקצונה קטן בעשרות אחוזים משיעור ההולכים לפיקוד הזוטר. מחקר ההמשך המובא כאן מחזק אפוא את מסקנותיו של המחקר הקודם ולפיהם הנכונות להתנדב הולכת וקטנה ככל המכינות הדתיות החשובות ביותר גדלו במספר החניכים, אך לא בתרומתן למערך הקבע שהתפקיד בכיר יותר. זוהי מגמה שמדינת ישראל אינה יכולה להשלים איתה כשמדובר בכלל האוכלוסייה, ועוד פחות מכך היא יכולה להשלים עם המגמה הזאת כשמדובר באוכלוסייה של בוגרי המכינות. כזכור, המכינות הקדם צבאיות הוקמו כדי להכין את בני הנוער, בוגרי מערכת החינוך, לקראת שירות מלא ומשמעותי בצה"ל, לעודד התנדבות ליחידות קרביות, ליחידות מובחרות ולמסלולי פיקוד וקצונה ולשירות קבע משמעותי. תרומת המכינות לשירות הקבע מהמחקר הקודם, שכלל פרק על תרומתם של בוגרי המכינות למערך הקבע בשנים , עלה שרק מעטים מהם ממשיכים לשירות קבע, ושמשך השירות בקבע של המתנדבים הוא קצר. המגמה הזאת לא רק שלא השתנתה לטובה בשנים , אלא אף הורעה - כפי שניתן לראות בטבלה 7 )תרומת בוגרי המכינות - גברים - לשירות הקבע(. כך, למשל, ניתן לראות שתרומתה של מכינת בני דוד )עלי( הצטמצמה מאוד בשנים בהשוואה לארבע השנים שלפני כן: 125 מבוגריה חתמו קבע בשנים לעומת 178 בוגרים בארבע השנים שלפני כן. אורך השירות הממוצע של כל אחד מהחותמים היה 1.21 שנים )במחקר הקודם היה הממוצע 1.33 שנים(.התוצאה הסופית היא שנות קבע בשנים לעומת 237 שנות קבע בארבע השנים שלפני כן. התרומה של מכינת עצמונה לשירות בקבע עומדת במחקר הנוכחי על שנים, לעומת 172 שנות קבע בארבע השנים שלפני כן. מכינת קשת תרמה במחקר הנוכחי שנות קבע, לעומת 72 שנות קבע במחקר הקודם; מכינת יתיר תרמה במחקר הנוכחי שנות 9 קבע, לעומת 58 שנות קבע במחקר הקודם. המגמה ברורה: ארבע המכינות המובילות בציונות הדתית הפחיתו את תרומתן למערך הקבע בשנים בסך הכול הלכו לקבע בשנים מבוגרי המכינות הדתיות, ואילו בארבע השנים 10 שלפני כן הלכו לקבע 572 בוגרים. רק שתי מכינות הצליחו להגדיל את מספר בוגריהן שהולכים לקבע. המשמעותית מבין השתיים היא מכינת ארזי הלבנון, שהכפילה את מספר בוגריה שהלכו לקבע )34 בשנים לעומת 17 בשנים ( והגדילה את משך השירות הממוצע בקבע של אותם הבוגרים )1.26 שנים במחקר הנוכחי לעומת 1.07 שנים במחקר הקודם(. בשנים חתמו קבע בסך הכול 572 בוגרי מכינות דתיות )מתוך 2,307 חניכים. השירות הממוצע בקבע עמד על 1.1 שנים ובסך הכול שנים. בשנים חתמו קבע 486 בוגרי מכינות דתיות )מתוך 2,691 בוגרים(, ובממוצע שירת כל אחד מהם בקבע 1.29 שנים. התרומה הכוללת לקבע במחקר הנוכחי עומדת אפוא על שנים - ירידה קלה לעומת ארבע השנים שלפני כן. פחות בוגרים הלכו לקבע, אך בממוצע הם היו בשירות קבע זמן ארוך יותר - מה שקיזז את הירידה בתרומה הכוללת של בוגרי המכינות הדתיות לשירות הקבע. אבל הנתון המשמעותי ביותר הוא הירידה בשיעור המתגייסים לקבע מתוך בוגרי המכינות הדתיות: בשנים התגייסו לקבע 572 מתוך 2,307 בוגרי המכינות הדתיות.)24.79%( 11 בשנים התגייסו לקבע 486 בוגרי מכינות דתיות מתוך 2,691 בוגרים )18.06%(. במילים אחרות: אף שבמספר בוגרי המכינות הדתיות חל גידול של 16.6%, הרי במספר המתגייסים לקבע הייתה ירידה של 15.03%. שיאנית המכינות החילוניות בתחום השירות בקבע היא גליל עליון, שבוגריה תרמו בארבע שנות המחקר שנות קבע )31 בוגרים שהתנדבו בממוצע ל 1.44 שנות קבע. זאת לעומת שנות קבע בשנים (. אחריה באה מכינת רבין שבוגריה התנדבו ל שנות קבע )לעומת 16 שנות קבע בשנים (. מכינת עין פרת תרמה שנות קבע )לעומת שנות קבע בשנים (. מכינת מיצר תרמה 24.6 שנות קבע )לעומת שנות קבע בשנים (. מכינת בית ישראל תרמה 9.1 שנות קבע )לעומת 9.6 שנות קבע בשנים (. בשנים חל גידול במספר משרתי הקבע שבאו מהמכינות החילוניות )תוספת

4 53 תורמה הולכת ופוחתת מכינת ימין אורד בחצור הגלילית תרומתן הכוללת של המכינות החילוניות לצה"ל קטנה יותר מתרומתן של המכינות הדתיות - בראש ובראשונה משום שמספר חניכיהן )הבנים( קטן באופן משמעותי ממספר החניכים במכינות הדתיות של 21 משרתים לעומת (, וכן היה גידול במספר שנות הקבע שתרמו לצה"ל בוגרי המכינות האלה בשנים לעומת ארבע השנים שלפני כן. בשנים חתמו קבע 182 בוגרי מכינות חילוניות מתוך 607 בוגרים )30%(. שירות הקבע הממוצע עמד על 1.17 שנים - ובסך הכול שנות קבע. 12 בשנים חתמו קבע 203 בוגרים מתוך 902 בוגרים )22.5%(. כל אחד מחותמי הקבע שירת בממוצע 1.29 שנים, ובסך הכול תרמו המכינות החילוניות לצה"ל שנות שירות בקבע. יותר חניכים )295( תרמו פחות שנות קבע )48.93(. לכאורה מדובר בשיפור, אך הנתונים באחוזים מבהירים את התמונה האמיתית, והיא לא טובה: בשנים הלכו 30% מבוגרי המכינות החילוניות לקבע; ארבע שנים לאחר מכן הלכו לקבע רק 22.5% מהבוגרים. זהו נתון מאכזב במיוחד על רקע העובדה שנוספו 7 מכינות חילוניות. דיון המאמר הנוכחי הוא המשך לפרסום קודם על השתלבותם של בוגרי המכינות במערך הלוחם, 13 כולל בפיקוד הזוטר, בקצונה ובקבע. הנתונים על המכינות הקדם צבאיות הדתיות מצביעים על מגמה חדשה בקרב הנוער הדתי ייתכן שגם השילוב הגובר של נשים בצה"ל מונע מיותר ויותר בוגרי מכינות דתיות להגדיל את תרומתם לצה"ל. מדובר בבעיה קשה, שצריך יהיה להפגין הרבה מאוד יצירתיות כדי לפתור אותה לאומי של הקטנת הנוכחות שלו בפיקוד של צה"ל. כך, למשל, בשנים הלכו יותר מ 50% מבוגרי מכינת עלי לפיקוד )בין 51% ל 56% (, ואילו בשנים יצאו כ 60% מהבוגרים שלה לפיקוד )בשנת השיא:.)68% בשנת השיא במחקר הנוכחי )2008( הלכו לקצונה 29% מבוגרי מכינת עלי. לעומת זאת בשנת השיא של המחקר הקודם הלכו לקצונה 44% מבוגרי המכינה. בשנת השיא של המחקר הנוכחי הלכו 25% מבוגרי עצמונה לקצונה, לעומת 36% בשנת השיא של המדגם הקודם. המסקנה: המכינות הדתיות החשובות ביותר גדלו במספר החניכים, אך לא בתרומתן למערך הקבע. זוהי מגמה מדאיגה שמחייבת דיון מעמיק הן בקרב ראשי המכינות והן בקרב צמרת צה"ל, שכן מדובר בנוער איכותי שבמשך שנה עד שנה וחצי מקבל הכשרה אינטנסיבית המוקדשת להכנתו לקראת שירות צבאי משמעותי - ובכלל זה הליכה לקצונה, לפיקוד בכיר ולתקופה משמעותית בקבע. יש כמה גורמים שיכולים להסביר את הירידה בשיעור בוגרי המכינות הדתיות שהלכו לשירות משמעותי בצה"ל: 1. כבר בסמוך להתנתקות התריע אלוף טל רוסו - שעליו הוטל לשקם את היחסים עם הציונות הדתית - כי בני הנוער הדתיים מפגינים פחות 14 התחשבות ברבנים הממלכתיים. אלוף רוסו ממליץ שמפקדים ישוחחו עם קציניהם ועם חייליהם הדתיים, יעודדו אותם לעשות שירות משמעותי בקבע וידגישו באוזניהם שהם רצויים מאוד בצבא. הנתונים הכמותיים המוצגים כאן על השתלבות בוגרי המכינות הדתיות בשירות משמעותי בצה"ל מאששים את טענתו. התהליך החינוכי הערכי, שנדמה כי ראשי המכינות הדתיות מעבירים לחניכיהם, אינו מצליח להיות מתורגם הלכה למעשה להליכה באחוזים הראויים לפיקוד הזוטר, לקצונה ולקבע. 2. ייתכן שהנוער הדתי מושפע מתהליכים שמתרחשים בקרב הנוער החילוני: הגברת הרצון להגשמה עצמית על חשבון הנכונות לתרום לכלל. העובדה היא שהמכינות הדתיות גייסו חניכים רבים יותר בשנים

5 54 מערכות לעומת השנים , אבל שיעור נמוך יותר מהם הלך לשירות משמעותי בצה"ל. בגלל הרצון ההולך וגובר של הנוער הדתי להגשמה עצמית יש לבחון את האפשרות שנזקן של המכינות לצה"ל רב על תועלתן. הסבר: ייתכן שאילולא ה"אובדן" של שנה עד שנה וחצי במכינה, רבים יותר מקרב ההולכים למסלול הזה היו מתנדבים לקבע, שכן הם לא היו נתקפים קנאה נוכח חבריהם שכבר השתחררו והחלו להגשים את עצמם אם בטיול בחו"ל, אם בלימודים ואם בעבודה. עם זאת ישנה גם האפשרות שאילו היו בוגרי המכינות הולכים למסלול שירות רגיל, לרבים מהם לא הייתה המוטיווציה לתרום לקבע גם את המעט שהם תרמו. זוהי סוגיה שחשוב לבדוק לעומק. 3. ייתכן שגם השילוב הגובר של נשים בצה"ל מונע מיותר ויותר בוגרי מכינות דתיות להגדיל את תרומתם לצה"ל. מדובר בבעיה קשה, שצריך יהיה להפגין הרבה מאוד יצירתיות כדי לפתור אותה. מצד אחד, 15 צה"ל אינו יכול להסכים לשירות על תנאי של קבוצת אוכלוסייה כלשהי - במקרה שלנו מדובר בבני נוער דתיים שמתקשים לשרת יחד עם נשים בסיטואציות מסוימות - ומצד אחר, צה"ל אינו יכול לוותר על שירותם של בני הנוער הדתיים בשל היותם קבוצה איכותית במיוחד ובעלת מחויבות מיוחדת לשירות בשל הציווי התורני. שתי שאלות מרכזיות עולות מהדברים האלה: 1. אם בוגרי המכינות הדתיות אינם נוהרים למסלולי הפיקוד הזוטר, הקצונה והקבע לאחר שנה עד שנה וחצי של "זריקות מוטיווציה" מרוכזות, איזו תרומה נותן לצה"ל הנוער הדתי שאינו הולך למכינות? 2. האם הירידה בנכונות לתרום לצה"ל היא מגמה חולפת בקרב בוגרי המכינות הדתיות - בגלל ההתנתקות ובגלל סוגיית "השילוב הראוי" - או שמדובר במגמה שרק תלך ותחריף. על שתי השאלות האלה ניתן - ורצוי - לענות באמצעות מחקרי המשך. אם אכן יתברר שהנוער הדתי הולך ומתנתק ממחויבותו לשירות משמעותי בצה"ל, ושלא מדובר במגמה חולפת, על הרבנים, ובהם הרבנים העומדים בראש המכינות הקדם צבאיות, להעביר לצעירים מסר חד משמעי נקודת המוצא של המחקר הייתה שראשי המכינות מבהירים לנוער - במסגרת דיון ערכי מעמיק ובלתי מתפשר - שצה"ל הוא המקום שבו החברה הישראלית צריכה את טובי בניה, ושם הם יכולים וחייבים לתרום את המקסימום. הנתונים הכמותיים בנוגע לתרומתם של בוגרי המכינות במסלולי הפיקוד, הקצונה והקבע מערערים על ההנחה הזאת ובלתי מתפשר שלפיו גם אם יש אי הסכמה עם הצבא - למשל בסוגיית "השילוב הראוי" של נשים - אסור שהדבר יפגע במחויבות לשירות צבאי איכותי וממושך במערך הפיקוד והקבע. בוודאי שאסור לרבנים לעודד את המגמה של עימות עם צה"ל במקרה של חילוקי דעות איתו. מה שעשה, למשל, הרב ילון פרחי, שפועל נגד "השילוב הראוי" של נשים בצה"ל, 16 פגע קשות במוטיווציה של בוגרי המכינות הדתיות. הסיבה: בני נוער מתקשים להתמודד עם מסריו הכפולים: מחד, עידוד הנוער לשירות משמעותי, ומאידך הסתייגות מקידום "השילוב הראוי" בצה"ל - הסתייגות שמביאה לקיטון במספר בני הנוער הדתיים שהולכים לתפקידי פיקוד. אשר למכינות החילוניות - כמה מהן הצליחו לגייס בשנים יותר בני נוער מאשר בארבע השנים שלפני כן ואף להגדיל את מספר בוגריהן שהלכו לשירות קבע. מדובר במכינות כמו רבין, עין פרת וגליל עליון. יתר על כן, גם מכינות שגייסו פחות חניכים הצליחו להגדיל את תרומת בוגריהן לשירות הקבע בצה"ל. המגמה חיובית, אך בהחלט לא יכולה לספק את ראשי המכינות נוכח ההשקעה הגדולה במפעל הזה. כמו כן יש לציין שהמספר הכולל של ההולכים למכינות החילוניות קטן מכדי שניתן יהיה להסיק מהן בנוגע למחויבות של כלל הנוער החילוני למדינה ולצה"ל. סיכום על הקודם מהמחקר שעלתה המסקנה המכינות הקדם צבאיות, שהתבסס על נתונים מהשנים , הייתה שתרומתן לצה"ל פחותה בהרבה מכפי שניתן היה לצפות מהן נוכח הנוער האיכותי שהולך אליהן ונוכח שהוא המרוכזות המוטיווציה" "זריקות מקבל בהן במשך שנה עד שנה וחצי. המסקנה העולה ממחקר ההמשך, המבוסס על נתונים מהשנים , היא שתרומת המכינות פחתה עוד יותר בהשוואה לארבע השנים שלפני כן. הירידה הזאת בולטת במיוחד על רקע הגידול במספר המכינות ובמספר החניכים בשנים האלה לעומת המדגם הקודם. נוכח הנתונים האלה על ראשי המכינות ועל ראשי הממסד החינוכי והצבאי בישראל לעשות בדק בית יסודי. נקודת המוצא של המחקר הייתה שראשי המכינות מבהירים לנוער - במסגרת דיון ערכי מעמיק ובלתי מתפשר - שצה"ל הוא המקום שבו החברה הישראלית צריכה את טובי בניה, ושם הם יכולים וחייבים לתרום את המקסימום. הנתונים הכמותיים בנוגע לתרומתם של בוגרי המכינות במסלולי הפיקוד, הקצונה והקבע מערערים על ההנחה הזאת. לחלופין יש לבחון לעומק מהי אחריותם של בוגרי המכינות לכך שרק שיעור קטן, יחסית, מהם הולך למקומות התובעניים ביותר בצה"ל: הפיקוד הזוטר, הקצונה ושירות הקבע. לפחות על פי התהליך החינוכי שהם עוברים במכינות הקדם-צבאיות היינו מצפים מהם לשיעורי השתתפות מרשימים הרבה יותר. טבלאות למאמר הזה מתפרסמות בסוף הגיליון הערות. 1 גילי כהן, "בתוך 3 שנים: ירידה של 10% בשיעור בני הנוער הרוצים לשרת בקרבי, מהדורת האינטרנט של הארץ, ,, עמוס הראל, "הסיבות לירידה במוטיווציה בגיוס לקרבי", מהדורת האינטרנט של הארץ,, ראו, למשל, את התוכנית החינוכית "דרך ערך" שיזם קצין החינוך הראשי לשעבר תא"ל )כיום מיל'( אלי שרמיסטר. דקלה שניידר, "ושוב נצאה אל הדרך", 10 בינואר המאמר הופיע באתר דובר צה"ל והורד. תדפיס שלו מצוי בידי. 3. נעמי אבנשפנגר, "מכינות במבחן", מערכות, 436, אפריל,2011 עמ' 4. ישי פרידמן, "רבני הישיבות: צה"ל הולך לאבד חיילים טובים", העיתון ב 7, 8 בנובמבר, 2013, co.il/news/news.aspx/ שם 6. שם. 7 כאשר רואים בטבלה את הספרה - 0 משמעות הדבר שהמכינה לא הייתה קיימת באותה השנה או שלא היו לה חניכים בוגרים באותו הפרמטר.. 8 אבנשפנגר, שם 9. שם 10. שם 11. נעמי אבנשפנגר, "תרומת המכינות הקדם צבאיות לצבא ולשיח דתיים-חילוניים", עיונים בביטחון לאומי 16, מרכז המחקר של המכללה לביטחון לאומי, דצמבר אבנשפנגר, מערכות, שם. 14 אבנשפנגר, עיונים בביטחון הלאומי 15. נעמי אבנשפנגר, "אסור להסכים לשירות על תנאי", מערכות,424 אפריל,2009 עמ' עפר שלח, "דו"ח בצה"ל: שילוב דתיים פוגע בנשים", nrg, 20 ביולי,,2011